תורתנו הקדושה, נותנת לנו שתי סיבות לחוג החג הקרב ובא עלינו לטובה, חג הסוכות. סיבה חקלאית, "באוספכם את תבואת הארץ", והסיבה ההיסטורית – לאומית: "למען ידעו דורותיכם". 10 דברים שרציתם לדעת על מנהגי חג הסוכות.

א. בספר בראשית (ל"ג פסוק י"ז) נאמר: "ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות, על כן קרא שם המקום סוכות". זו הפעם הראשונה שבתורה הוזכר צורת מבנה, לא מבנה של קבע, המסוכך על המקנה. בספר ויקרא (כ"ג פסוק י"ג) נאמר: "דבר אל בני ישראל לאמר, בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה, חג הסכות שבעת ימים לה'. ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו". בספר דברים (ט"ז פסוקים י"ג וט"ז) נאמר: "חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, באוספך מגרנך ומיקבך. ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. שבעת ימים תחוג לה' אלוקיך במקום אשר יבחר, כי יברכך ה' אלוקיך בכל תרומתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח".

ב. המנהג והמצווה עליהם נצטוונו לקראת חג הסוכות הם מצוות העלייה לרגל לבית מקדשנו שבירושלים. החובה לציין וליידע כי בעליה לרגל לקראת חג הסכות, היו אבותינו מביאים את ביכורי הפירות שהבשילו בקיץ. מנהג "ביכורים" זה נהוג היה עד לשלהי חודש כסלו.

ג.  המצווה השנייה היא כמובן בניית הסוכה. נקדים ונזכור כי נושא קיום מצוות הישיבה בסוכה בפועל, מוזכרת לראשונה בספר נחמיה (פרק ח' פסוקים י"ד וי"ז). "וימצאו כתוב בתורה, אשר ציווה ה' ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסוכות בחג בחודש השביעי" בהמשך נאמר: "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון, כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאז". מנהג ישראל להתחיל בקיום מצוות בניית הסוכה במוצאי יום הכיפורים (לאחר הארוחה של שבירת הצום), בחינת "ילכו מחיל אל חיל". בתקופות עברו נהגו לבנות הסוכה בחצר הבית או על הגג. המקור לנוהג זה גם הוא מספר נחמיה (ח' פסוק ט"ז) שם נאמר: " ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית האלוקים וכו'". כיום שהבניה צומחת ל"שחקים" מרפסת הבית כחצרו.

ד.  מנהג אבותינו, כולל בדורות האחרונים, הוא לבנות הסוכה מחומרים זמניים כדוגמת: לוחות עץ, ענפים רחבים, בדים וכד'. ההבדל היה כמובן מבית של קבע הבנוי מלבנים, בטון וכד'. המהדרים בעבר היו בונים סוכותיהם מחומרים שצמחו בטבע. הבסיס למנהג זה? מספר נחמיה (פרק ח' פסוק ט"ו) נאמר: "ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב". החובה לציין, כי בניית הסוכה מענפי העצים עברה וחלפה מן העולם בחינת שהציבור אינו יכול לעמוד בה,זאת בעיקר עקב פגעי מזג האוויר. נזכור כי ברוב תפוצות ישראל, תקופת חג הסוכות הינה גשומה ולכן ברבות השנים הפכו דפנות הסוכה לעמידות יותר בפני פגעי האקלים.

ה. המשנה, הגמרא, ראשונים ואחרונים דנו בעמקות ובהרחבה בנושא "מהי סוכה כשרה". כמה דפנות מספיקות להכשיר הסוכה, מה גודל הדפנות, מה גובה הסוכה וכמובן נושא כשרות הסכך.

אחרוג ממנהגי ואשתף את הקוראים בסיפור ירושלמי ואמיתי. תלמידי אחת הישיבות הנודעות בירושלים, הלכו ערב חג הסוכות לברך את רבם בברכת "חג שמח". הרב קיבל את פניהם בסוכתו וכדרכו בחביבות רבה ובנועם פנים. כשבחנו האברכים את הסוכה, התכרכמו פניהם והם נדהמו. רבם ששם לב בסערה המתחוללת בלב תלמידיו, פנה אליהם ישירות ושאל: "מה מעיק עליכם?" .תלמידי הרב, בהיסוס רב ובקול חלוש שאלוהו: "רבנו! הסוכה כה "דלה" ומה על "הידור מצווה?" עליה למדנו. הרב קם ממקומו ובקול גוער נזף בתלמידיו בהשיבו: "לא למדתם הלכות סוכה ברצינות ולעומק הסוגיות הדנות בהלכות בניית הסוכה. לו בקיאים הייתם כמצופה מכם הייתם מבחינים כי יכולתי להסיר עוד חלק מהסוכה ועדיין היא כשרה לחלוטין. הריני מצווה ומבקש מכם כי במשך חג הסוכות ובחול המועד, לאחר שתתבונו עתה היטב בסוכתי, תלמדו ותעמיקו בהלכות הסוכה ואנא חזרו לביתי לאמר לי היכן "החמרתי".  התלמידים עזבו את בית רבם נבוכים. הרבנית שנכחה באירוע פנתה לבעלה בשאלה: "אישי היקר האם נהגת בתלמידיך, שכה אהובים עליך, כראוי? האם לא החמרת עם אורחיך?" . השיב לה הרב: "רעייתי היקרה, מה שאמרתי להם הוא מתוך דאגתי, בחג הבעל"ט יעמיקו תלמידי בהלכות סוכה, במשנה ובגמרא וכן בפסיקות ראשונים ואחרונים. בסיכומו של דבר כשימלאו כרסם בתורה, האושר והשמחה, כתוצאה מהידע שרכשו יביאם לקיום אמיתי של המצווה "והיית אך שמח" – שמחת חג אמיתית של בני תורה.

ו. מנהג האושפיזין הוא אחד המאפיינים העיקריים בעת שהותנו בסוכה, ביתנו הארעי במשך החג. הסוכה הינה אחד מהסמלים הבולטים בתזכורת של יציאת מצרים והיות אבותינו 40 שנה במדבר בדרכם לארץ המובטחת. באופן מעשי היו בני ישראל, אורחיו של בורא עולם בדרך הארוכה. פתיחת סוכתנו לאורחים הינה תזכורת למסע שאחרי יציאת מצרים. כמובן האורחים הרוחניים והסמליים הם שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב בהמשך הימים אני מקבילים פניהם של האושפיזין: יוסף, משה, אהרן ודוד. בסוכתנו הפרטית ובסוכות של הקהילה ובית הכנסת אנו פועלים נמרצות לקיום מצוות "הכנסת אורחים" בסוכה. אלה שלא זוכים להקים סוכה פרטית מוזמנים כאורחים לקידוש ולברכת ליישב בסוכה. החובה להזכיר את מאות הסוכות בכל פינה בעולם, המוקמות ע"י שלוחי חב"ד ומזכים המטיילים בישיבה בסוכה ובמצוות נטית לולב.

ז.  ישנם מהדרין במצוות הישיבה בסוכה ונוהגים לישון בסוכתם (כמובן אם מזג האוויר מאפשר). נציין כי חסידי בעלז וחסידי חב"ד אינם נוהגים לישון בסוכתם. אצל החבדניקים הסיבה לכך מקורה ב"אדמו"ר האמצעי", כינויו של האדמו"ר השני בשושלת לובביץ', הרב דובער שניאור שניאורסון, בנו של "בעל התניא". הרבי נימק את המניעה מלישון בסוכה  באמרה : "מקופין דבינה". לטענתו לסוכה יש "אור גדול" – אור של קדושה. האור שמאיר את הסוכה הינו אור אלוקי ולכן אין לישון בה.

כשהזכרנו מנהגי חב"ד בהקשר לסוכות נוסיף עוד כמה מנהגים. שלוחי חב"ד, בכל פינה בעולם יוצאים לחוצות הערים והכפרים, כשבידיהם 4 המינים, בחיפוש אחר יהודים בני עמנו כדי לזכותם במצוות "נטילת לולב". בחלק מהקומות (ראיתי זאת במו עיני בבודפשט בירת הונגריה) מקימים סוכה כשרה על כלי רכב (טנדר או משאית) ומזמינים היהודים לקיים מצוות לישב בסוכה. הסוכה החב"דית הנה מעוטת קישוטים, מנהגם אומר כי היופי האמיתי הוא של הסוכה עצמה כולל הסכך שעליה ואין צורך להסיט את תשומת הלב מיופייה של קיום המצווה גופא. (מיותר לציין שכיום רבים מהקישוטים הנכרים הינם תוצרת המזרח הרחוק ומקורה בקישוטים של חגם של הגויים וד"ל). המנהג הנוסף: חסידי חב"ד "יהפכו עולמות" להשיג אתרוג מקאלאבריה שבאיטליה. כל נהג מייסד החסידות "בעל התניא" שאמר: " משה רבנו שלח שלוחים על גבי ענן כדי לקטוף אתרוגים מקאלאבריה כדי לקיים מצוות "ולקחתם לכם פרי עץ הדר". השתא מי שזוכה בכך בוודאי פותר בעיית אתרוג משנת שמיטה.

ח. נטילת ארבע המינים, מצווה מדאורייתא. התורה אינה מפרטת את שם ארבעת המינים, לא רק זאת אלא לא כותבת את תיאורם. ככתוב: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים. מחלוקת ידועה היא האם נטילת 4 המינים הינה רק ביום הראשון או בכל שבעת ימי החג. האם הנטילה היא אך ורק בבית המקדש או גם נחוצה לו. מקובלת הפסיקה כי נטילת 4 המינים הינה בכל ימי החג, למעט שבת (מאז חורבן הבית). ההלכה הינה מדברי סופרים דהיינו: מצווה דרבנן. "פרי עץ הדר" הוא האתרוג, אחד מהזנים הייחודיים (והלא אכילים) של פירות ההדר. כמובן החובה להקפיד כי האתרוג גדל על עץ שאינו מורכב (על גזע עץ החושחש). סמליו של האתרוג רבים וידועים כולל הסמליות שלו כפרי ארץ ישראל. בארץ מגדלים כמה זני אתרוגים כדוגמת: "האתרוג הארץ ישראלי" ,"אתרוג החזון איש", "האתרוג התימני" (הענק בגודלו), "האתרוג המרוקאי"  ואתרוג מזן קאלאבריה.

הלולב, ענף הליבה הגדל מסנסן של עץ הדקל. כיום רוב הלולבים גדלים במטעים מיוחדים המטופחים ע"י חקלאים מ"עמר המעיינות" (לשעבר עמק בית שאן). השנה ניתנו היתרים (גם בעבר) לייבא לולבים ממצרים ומירדן עקב שנת השמיטה שהסתיימה.  "ערבי נחל" הן הערבה המצויה הגדלה בד"כ על גדות הנחלים (יש להיזהר מקניית ענפים של עץ הצפצפה המוצעים ע"י). "ההדס" הוא "ענף עץ עבות" יש להקפיד על ההדס ה"משולש". הזנים הטובים מגודלים ע"י חקלאים מצפון הארץ ובעיקר ע"י חברים מהמושב הדתי "נוב" סדרום רמת בגולן.

ט. מנהג נענוע הלולב, מקורו באמור בתלמוד הבבלי (מסכת סוכה דף ל"ז עמ' ב): שם נאמר: "מוליך ומביא, מעלה ומוריד" הפשיטא של הכתוב, הנעת הלולב קדימה והחזרתו לאוחז בלולב, הרמת הלולב כלפי מעלה והחזרתו. למעשה מנהגים רבים בשיטת טלטול הלולב. רוב ההנהגות הינן לפי פסיקת הרמב"ם במשנה תורה. במשך הדורות מקובלים הסבירו את השיטה הקבלית הכוללת הנעת הלולב גם לצדדים וגם לאחור. קהילות אשכנז נוהגות לפי פסיקת המהרי"ל וקהילות הספרדים וגם חסידויות רבות נוהגות לפי מנהג האר"י זצ"ל.

י. המנהג היהודי העתיק, הינו קיום "שמחת בית השואבה" כזכר למצוות "ניסוח המים" שהייתה נהוגה בבית המקדש. כשהקריבו במקדש קורבנות היה נהוג לנסך יין על המזבח. בימי חג הסוכות היו מנסכים גם מים. החוקרים את מקור מנהג ניסוך המים הגיעו למסקנה כי זו "הלכה למשה מסיני". הבסיס לכך דברי רבי עקיבא המובאים בתלמוד הירושלמי (מסכת ראש השנה פרק א' הלכה ב'). וכך אמר: "ניסוך המים דבר תורה".  בימי חול המועד היו טקסי שמחה מיוחדים שנמשכו כל הלילה עד לניסוך המים במקדש פנימה. על כך אמרה הגמרא במסכת סוכה: " מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". כיום מתקיימים טקסים רבים ומגוונים לזכר שמחת בית השואבה . חלקם בבתי הכנסת, חלקם בסוכות ציבוריו וכמובן במקומות רבים בירושלים .

הזכרנו אך מעט מתוך מנהגי חג הסוכות הרבים. לקראת בוא החג נתברך כולנו בברכת "והיית אך שמח" וכמובן שנזכה במהרה להניח 4 המינים שלנו על ריצפת בית מקדשנו, להשתתף במנהג ניסוח המים. בינתיים נתפלל לשנה גשומה וברוכה.